איך אוכל להגיע לאושר? 

"כל העולם במה, וכל אנשיו ונשותיו שחקנים הם;
יש להם את כניסותיהם ואת יציאותיהם, ואדם אחד משחק תפקידים רבים".
(וויליאם שייקספיר)

השאלה המתבקשת ביותר, שכל אחד מאיתנו צריך למעשה לשאול את עצמו, היא: איזה תפקיד כדאי שאשחק על מנת שהתסריט של חיי יהיה מלא בסצנות שמחות, מאושרות, מספקות, כייפיות... (אתם מוזמנים להוסיף לרשימה עוד ועוד מילים חיוביות, כאוות נפשכם...)

במסגרת לימודי המשחק, נתקלתי בכמה שיטות מעניינות לבחירת הדמות שאותה הכי כדאי לשחק. השיטה אליה התחברתי הכי הרבה, היא שיטתו של סטניסלבסקי, שהפכה עם השנים לכלי עזר עצום בשבילי למשחק ולחיים בכלל.

השיטה בנויה על שבע שאלות מהותיות שהשחקן צריך לשאול את עצמו, ובעזרתן לבנות את הדמות של האדם אותו הוא משחק.

אני מאמין ששבע השאלות הללו יכולות לסייע לרבים מאיתנו, גם אם אינם שחקנים במקצועם. אם נשאל את עצמנו ברצינות את אותן שבע שאלות, נוכל לפתח גישה נכונה לחיים, ולהבין איזו "דמות" כדאי לנו לשחק.

נתחיל בשאלה הראשונה: מי אני?
איזה אדם אני? מאיזה רקע אני בא? מהי רמת ההשכלה שלי? מה אני אוהב? מה אני לא אוהב? מהם המאפיינים הפנימיים שלי (כמו אופי) ומהם המאפיינים החיצוניים שלי (כמו מראה)? על פי סטניסלבסקי, עליך לזהות את עצמך, השחקן, בתוך הדמות.
אך, אם ננסה לצאת לרגע מגבולות התיאטרון, הרי שמדובר בשאלה מהותית הרבה יותר. למען האמת, השאלה הזאת מצליחה להפתיע אותי כל פעם מחדש.
המלצה אישית שלי: קחו דף ועט, כתבו בראש הדף "מי אני?" עם סימן שאלה גדול. ותנסו למלא.

השאלה השנייה היא: איפה אני -
באיזה מקום אני נמצא? מהם הצבעים והמרקם החושי? איזה רהיטים, איזה חפצים יש במקום? ומה המשמעות שלהם עבורי?
בעבודה על דמות תיאטרלית אתה צריך להתייחס למקום שלך על הבמה. אבל כמובן שגם השאלה הזאת קיבלה עבורי משמעות אחרת. קרה לכם פעם ששאלתם את עצמכם מה זה העולם הזה? איפה אני בכל החלל העצום הזה? מה בדיוק אני עושה פה?
נסו לחשוב על השאלה הזאת. לא כדי לענות עליה, אלא כדי להרגיש את העמקות הפנימית שלה. עצם המחשבה על שאלות מהסוג הזה מסוגלת לתת לנו פרופורציה נכונה על החיים.

השאלה השלישית היא: מתי אני?
באיזה זמן ביום? באיזו שנה? באיזו עונה? למה דווקא עכשיו? מה היה קודם? ומה אחר כך?
למה אני נמצא כאן דווקא עכשיו? מי הייתי לפני שהייתי פה? מי אהיה כשלא אהיה פה יותר?
אמנם זה יכול להיות מעט מפחיד ומלחיץ, אך בכל זאת, כדאי מידי פעם להרהר גם בכיוון הזה. זה יוכל לסייע לנו להבין מה העיקר בחיים ומה הטפל.

השאלה הרבעית על פי סטניסלבסקי היא: מה אני רוצה?
מה באמת אני רוצה? מה בעצם כולנו רוצים?
הנה תשובה שדיברה אלי, מתוך שיר ששמעתי: "מה כולם רוצים? בסך הכול להיות מאושרים..." (להקת "הדור האחרון". אלבום מומלץ בחום)

נעבור לשאלה החמישית: מדוע אני רוצה את זה?
כי זה הטבע שלי. כמו כל יצור חי עלי אדמות, אני רוצה שיהיה לי טוב. אין כאן ממה להתבייש. זה טבעי.

שאלה מספר שש. אנחנו נמצאים באמצע העלילה, ועלינו לחדד את החושים. השאלה היא: כיצד אשיג את המטרה?
שאלה מצוינת!
איך באמת אצליח להיות מאושר?
בדרך כלל נדמה, שככל שרודפים אחרי האושר, הוא רק בורח יותר רחוק. נכון, ישנם רגעים בחיים שבהם אנו אכן חשים עונג וסיפוק. אך האם ניתן להשוות אותם עם כל רגעי הדאגה, הלחץ, האכזבה, התסכול, העצב, הייאוש... (ועוד כמה מילים מהסוג הזה...)
חייבת להיות שיטה להגיע לאושר אמיתי! צריך רק לרצות לגלות אותה!
ובכן, הגענו לשאלה השביעית והאחרונה של סטניסלבסקי, והיא: על מה עלי להתגבר?
על האדישות, על הסקפטיות, על חוסר הרצון לקום ולחפש דרך להגיע לאושר הנכסף, וחוסר הרצון להאמין שאכן קיימת דרך שכזאת.

אם נשכיל להתגבר על כל אותם מעצורים פנימיים, העתיד ייראה אחרת לגמרי.
מוריס כהן שחקן בתיאטרון הקאמרי בתל אביב, חוקר את מהות האושר.